נ' יוצר קשר עין

נ', ילד אוטיסטי בן שנתיים וחצי ללא קשר עין, מלמול מתמשך ותנועות מנייריסטיות אופייניות התחיל לקבל ממני שיעורים במסגרת מענק שקיבלתי לאחרונה על פעילותי בשיטה. במסגרת זו הוא יכול היה לקבל שיעורים בעלות מופחתת משמעותית מה שמאפשר לנו לעבוד עכשיו לפחות שבועיים כל יום
כמו להרבה ילדים על הספקטרום ניכר שנ' אינו מרגיש ומבחין היכן הוא נמצא במרחב ואינו נוכח בתוך גופו. לכן מאוד קשה לו להישאר על שולחן הטיפולים או לצורך העניין בכל מקום אחר ליותר מכמה שניות.
נוסיף על כך שלרוב הילדים האוטיסטיים שאני פגשתי יש פחד (בין הרבה אחרים לעתים) מגובה שנובע כנראה מדימוי מעוות של עצמם ביחס לעצמם ולמרחב הפיזי. הם לעתים חשים שהם נופלים כאשר הם בטוחים לחלוטין בשכיבה.
השיעור הראשון עבר בשקט יחסית . השיעור השני עסק בהשארות על השולחן תוך שאני אוחז בו באגן כשהוא יושב ומנסה מידי פעם לברוח ותוך מילול של מה שאני עושה : אני מחזיק אותך באגן והאגן עכשיו לא יכול לזוז כרגיל. מה יכול לזוז במקום האגן ? אני מחזיק בחזה שלך וכן הלאה.
הוא עבר לעמידה על השולחן והחל מתבונן מסביב על החדר , לא עוצר ספציפית במקום אחד. המשכתי לאחוז בו תוך שאני נוקב בשמות הדברים שהוא עובר על פניהם בסיבוב שלו על גבי השולחן: הנה אימא יושבת שם , וכאן תמונה , ועוד אחת והנה אתה כאן על השולחן ואני מחזיק בך באגן והרגליים נוגעות בשולחן ועומדות עליו ….
בכל סבב כזה האטתי את תנועותיו במכוון ודיברתי לאט יותר משנה את האינטונציה כשאני נוקב בשמות השונים וכשאני חוזר ומזכיר את עובדת היותו עומד שם במרכז כל הדברים שהוא רואה.

כשאמו הגיעה אתו לשיעור השלישי לפני מספר ימים יצאתי לקבלם בחדר הקבלה ושנינו הוכינו בהלם: נ' מחייך , צעד לעברי מסתכל עליי ושומר על קשר עין שברור ממנו שהוא מבחין ומזה ומתקשר. הוא צעד אליי וחיבק אותי. המוח התעורר לחיים ועכשיו נראה אלו שינויים נוספים מחכים לנו

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

a boy on the autistic spectrum update

Hi

Since I was one of the receivers of the ABM grant I thought I may update you on a little guy that is benefiting from it.
N'  is an autistic 2.5 YO boy mostly quiet and to himself.
He does not engage or makes eye contact or play with anything. He is not interested in playing.
I worked with him few lessons here and there but not the intensity I wanted since the mum can not afford more then a lesson a week or even two weeks.
Last week we started a 17 lesson intensive spread along 2 weeks.
the first lesson was about setting the rules of conduct in the room and on the table and he actually even though struggling here and there, let me worked with him.

the 2nd lesson with him was all about staying on the table or at least in one place long enough to feel and sense.
As He was trying to get off the table while I was holding his pelvis or chest and grounding him all the time using words that describes what he does and what I do. Then he stood up on the table and started looking around all 4 walls while circling. I held him all the time emphasizing things like : this is your pelvis and now it is above your feet and you can not move the pelvis because I am holding you , but you move other parts … and then same thing with his chest and so on.
Then I started naming the things he sees around: there is mummy sitting there and there is a picture .. and another one ….
this went on for quite a while and he started to pay attention to what he sees and sense. each time I said now you see this and there is that I also said A N D this is Y O U here standing and I hold your pelvis …
Yesterday our third lesson was about to begin and to both mine and his mum's shock he entered the door and looked at me smiling , and came to hug me still looking to my eyes.

the third lesson he was cracking up so hard it was a delight to see and hear while I waved his hands up with crazy different sounds and then throwing them to the table to break the fall . I t was hilarious and I believe we are yet to see more changes

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

The three Johnathans

I am working with three Jonathans now: one of them that you may know is Jonathan Bouskila that used to get many lessons from Anat and the center years ago and for the last 2.5 years he is with me. He improved so much that there is actually no sign to him ever being on the spectrum.

The other one I wrote about in the past is a handsome 5.5 Yo with sever CP.

He was moving uncontrollably and could not utter a word or a letter or a phoneme you could understand.

For the last 2  weeks we are in a deep 10 days intensive and he is sitting quietly now controlling his hands way better than before and he started moving in the room in a froglike jumps and now I work with him on considering the hands as part of the deal. As he improves his pronunciation becomes little by little but in a sure way, clearer and controlled.

Today at our last day His dad said that last night he came to him and "wrote" on the letter board: Dad, wanna see a magic? And he slowly twisted his hand inward and outward and moved the palm right and left amazed and excited by his new discovered ability.

He is so into learning and so bright. He wants for us to work on rolling from sitting forward on his head and believe it or not we started working on it slowly.

After a week rest we are about to have another double intensive in February

 

 

The last Jonathan is 3.5 Yo boy with CP and I suspect with some sort of autism or retardation.

When we started working three months ago he was just lying around moving spastically and in an odd way from back to belly and back again the minute you touched him. He was just kind of crying and complaining and never spoke a word and he could not focus his eyes and never seemed to be looking at anything. Finally he was moving his head nonstop from side to side.

Gradually he started crawling foot by foot and on to standing on knees leaning on me or dad. the head movements are long gone and you can see now that he is looking at you and see things, he is now interested very much in his sister's toys and playing with the ball (in the past nothing was of any interest to him) and just last week mum came to me excited that he is trying to speak and starts to make more and more sounds.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

י' , ילד עם CP – לעכב את התנועות העוויתיות

י' מצפת בן חמש וחצי עם  CP ילד יפיפה וחכם. לא מצליח לדבר. בפגישה ראשונה הגיע להוט לשחק וללמוד, קולט מהר, אבל חסר שליטה מספקת בגוף.  גופו  מתעוות וחוזר עם כל ניסיון לזוז. לא מצליח להיות בשקט.

עבדנו במשך מספר  שיעורים בעיקר על איטיות כאמצעי ללמידה . לימדתי אותו באמצעות תחושה וליווי התנועות שלו איך לעכב את התנועות המיותרות שהוא עושה.

היום שבוע לאחר שנפגשנו בפעם האחרונה, ראיתי ילד אחר. שקט, תנועות הרבה יותר רצוניות.

בפעמים קודמות כל הרמת רגליים אל הבטן  לדוגמא, לוותה בדחיפת רגליים שדחפה את כל הגוף במעלה המיטה ולוותה בהתעוותות הידיים ושאר הגוף.

היום לאחר שבוע שלא ראיתי אותו, מיד כשנכנס עם אביו והמטפל ראיתי שמשהו השתנה, הוא ישב על שולחן הטיפולים ניתן היה לראות נוכחות שקטה וממורכזת הרבה פחות תנועות עוויתיות.

בשיעור הוא יכול היה לקבל את הצעות הכוון שלי(הניתנות במגע יד עדין) ללא תנועות בלתי רצוניות ועם תרגום הרבה יותר מדויק לתנועה פונקציונאלית.

האב מדווח שהילד למד להפסיק להקדים קנה לוושט. הוא שותה ולא נחנק כפי שקרה עד לפני כמה ימים.

אני מעריך שבקרוב נראה שיפור ספונטני  בהגיית הברות ודיבור

מקווה להמשך שינויים משמעותיים כשאחזור מחו"ל עוד כשבועיים וחצי.

 

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

Severe Brain Damage – a case study

I am working now with a 4 year old girl, a tragic case

She had been through a terror attack a year ago.people threw rocks at their car and it hit her left side of the head taking away most of the cranium of this side and all the way to the back of the skull.

She fought for her life and survived and ever since she is in a special rehabilitation institute for head injuries .

Her mother heard about me from 2 mothers whom sons I have been working with(a boy with brain damage after cancer removal surgery and a charming girl with down syndrome)

She is having each day 45 minutes PT sessions in which they are standing her on her knees leaning over a bed and encouraging her to lift her head with very little progress and a lot of good intentions.

I saw her first last week when they came for 2×2 days mini intensive and yesterday and  today for another mini intensive.in my work with her I use my skils and knowledge as  a Feldenkrais and the Anat Baniel Merhod(ABM) for children with special needs.

She has almost no functions , it is not clear if she sees anything at all but her eyes moves all the time.she lost any ability to move and talk and is in a wheelchair I was not sure if this work will do anything to her but worked the slowest  and gentlest I can.

When they came yesterday I could see that something in her presence and the tonus of her face and hands(they are spastic all the time) is different and the mother indeed said that she seems to be trying to communicate and mumbles. She is taking deep breaths from time to time and seemed to get calmer. and noticing more of her environment

I worked with her yesterday on the left side spending a lot of time building supports for her hands and legs and working with the hand thinking that I should go as far back to primitive as I can. I worked very very slowly on her left hand bringing it to her mouth. she could go just almost and I bridged with my hand the gap and touched delicately her chin and fingers at the same time saying this is your hand, this is you finger, this is your chin and so on.

Gradually while at the same time touching with my other hand on her ribs of the left side, she could let me bring the hand to the mouth .She was so attentive and both me and the mother could see that there is someone home.her breathing changed and she let go of her jaw.

When they came after the break for the second lesson the changes were enhanced further and the left hand was not spastic so much. I continue work with my hand around her mouth and lips and the head became light since the chest got connected to it in her brain and a lot more.

will see them next week and I am wondering what further changes will occur

until then

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

שיעור פלדנקרייז אישי למורה לפתוח קול

כפות רגלייה אומרות שיר – תיאור מקרה

ז' היתה בעבר המורה שלי לפיתוח קול. לאחרונה ניפגשנו והחלטנו להחליף שיעורים וידע על בסיס קבוע.
אני אתן לה שיעורי אינטגרציה תיפקודית ואילו היא תחזור ללמד אותי פיתוח קול ומוסיקה.
אחד הנושאים החביבים על מורים לפיתוח קול , מנצחי מקהלות וכל העוסקים בזמרה ( בעיקר מהאסכולה הקלאסית ) הוא נושא התמיכה הגופנית של הזמר בקולו . במובן הגופני הקול מתקשר לאברי הנשימה, מיתרי הקול וחללי ההדהוד, כשאת התמיכה נותנים הסרעפת, אזור הבטן ושרירי הגב התחתון.
ישנן תפיסות שונות של רעיון התמיכה על ידי מורים שונים ובסך הכל אני חש שאצל רוב המורים שהכרתי ההבנה של מושג התמיכה כמשהו דינאמי אינה קיימת או לוקה בחסר. במקרים רבים כאשר שאלתי כיצד ניתן להשיג תמיכה זו התשובות ששמעתי היו מאוד לא ברורות ועוררו בי את הרושם שהם אינם יודעים. הדימוי הגופני העולה ומתברר מהסברים אלו מקוטע כיוון שהמיקוד הוא בבטן , בסרעפת ובמיתרי הקול, ואינו קשור לדימוי עמוד השדרה והשלד על שריריו בעת הזמרה. למצער כשכבר ישנו דימוי שוטף ורצוף יותר הוא סטטי וחסרה ההבנה שיציבה היא דבר דינמי, ושעמידת הזמר בעת הביצוע הקולי קשורה גם לשמירת שיווי המשקל.
לאחרונה התרבו השיחות ביני לבין ז' בנושא והחלטתי לנצל את השיעור הקרוב שאתן לה על מנת לפתוח לה פתח לכיווני חשיבה חדשים ולפתח את המושג של דימוי דינמי – רצוף, במקום זה הסטטי – מקוטע. כאמור, דימוי זה מתייחס לקשר בין חלקי השלד השונים, ולתיאום השרירי המאפשר לשלד להיות במצב של שיווי משקל רופף אך נוח.
באשר לז' עצמה – היא מאוד נהנית משיעורי האינטגרציה ומוצאת בהם עולם עשיר שהיא ממהרת לנסות ולתרגמו לתלמידיה באמצעות תרגילים. יחד עם זאת, הרושם שלי הוא שיש בעיניה דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים, ולכן היא מתרגמת את השיעורים לתלמידיה בחזקת "כזה ראה וקדש". האם אצליח לעורר בה את החשיבה והתפיסה הדינמית של התנועה , הפעולה ואופן הפתרון של תהליכים ? נראה .
בפגישתנו האחרונה נזדמנה לידיי ( תרתי משמע ) ההזדמנות : כאשר ביקשתי ממנה להלך בחדר גיליתי כי כאשר היא דורכת על כף רגלה הימנית ובעת שהמשקל עובר אליה, כף רגל זו אוחזת את הרצפה באופן כזה שהיא אינה דורכת כמעט על שוליה הפנימיים של כף הרגל . היא עושה תנועה קטנטונת של הקרסול החוצה אל הצד החיצוני של כף הרגל . חשבתי שחייבת להיות לכך משמעות והשפעה על האופן בו היא מארגנת את החזה ועל החופש שיש לה לנשום ולשיר, כיוון שאם האגן ויתר השלד מסתגלים לדריכה כזו ישנו כנראה פיצוי תנועתי בחזה, כך ששרירי החזה לא יהיו משוחררים באופן מלא להפקה הקולית. לא אכנס כאן לפירוט מלא של מה שעשינו מבחינה טכנית בשיעור ואתאר את המהלך הכללי של הדברים .
ביקשתי ממנה לשים לב למדרך הרגל ולחוש האם יש שוני בין שתי הרגליים . איזו רגל יותר נוחה למדרך? עם איזו רגל יותר נוח לה להתחיל את התנועה קדימה ? ז' בשלב זה להפתעתי אמרה כי נוח לה להישען על רגל ימין ( הייתי משוכנע שעם מדרך לא מלא ואולי אף חסר יציבות כמו ברגלה זו , תרגיש לא נוח להשתמש בה כרגל הנשענת). לא גיליתי בהתבוננותי בה שיש תנועה שונה בין שני צדי האגן בעת העברת המשקל ובעת ההליכה למרות שציפיתי לראות תנועה כזו מן הטעם שהישענות על כף הרגל בצורה זו אולי מחייבת פיצוי ואיזון שיווי המשקל על ידי העברת האגן לאחד מן הצדדים . עם זאת ראיתי שהיא מתנועעת כאשר החזה אינו נע באופן מלא, והיא מחזיקה אותו מאובן קמעה ואת ידיה צמודות מעט אל הצלעות משני הצדדים .
בחרתי להמשיך את התהליך בשכיבה על הגב על מנת לנטרל את ההשפעה המלאה של כח המשיכה על השלד בזקיפה ולבחון את תחושת המשקל של הרגלים בהרמה ובחינת תנועותיהן השונות בתוך המפרק . בכך ציפיתי לגלות האם היא נשענת בשכיבה יותר אל כיוון עצם הזנב ( ואז רגלייה תהיינה כבדות יותר להרמה ) . שתי רגלייה לא איפשרו כמעט הרמה וגבה היה במצב קל אך קבוע של אקסטנציה ולכן חיפשתי מה היא כן מאפשרת לעשות איתן וגיליתי כי רגלה השמאלית מאפשרת תנועה אופקית החוצה ופנימה של הירך. באמצעות תנועה זו התחלתי לעבוד ולחפש את המצב הנייטרלי של הרגל , ממנו אוכל לעבור לתנועות אחרות סמוכות.
בשלב זה לא היה כל שיתוף של האגן או מרכז הגוף וניכר היה שהיא נושמת באופן די רדוד . בדקתי את תנועת כף הרגל בקרסול פנימה והחוצה ורגל זו אכן איפשרה יותר תנועה אל השוליים החיצוניים כפי שהיה בעמידה .
החלטתי לברר את התנועות בקרסול במנחים שונים של הרגל, עד להעמדה מלאה על כף הרגל. לבסוף, כאשר בעמידת הרגל הקרסול נע חופשי יותר לשני הצדדים, ביקשתי ממנה לשים לב ובהדרגה לעזור לי מעט ולהניע את הקרסול בעצמה, כך שכף הרגל עוברת להישען פעם פנימה ופעם החוצה. ביקשתיה להעמיד את שתי כפות הרגליים ולעשות בשתיהן אותו דבר, כלומר להישען אל השוליים החיצוניים וחזרה למצב הנייטראלי . כאשר החלה לעשות זאת היא עדיין היטתה את הברך החוצה בכל פעם ( בשתי הרגליים ). תוך מגע עדין שלי בברכה הימנית, שאלתי אותה האם היא יכולה להתנגד קלות בברך כך שהיא תלך הפוך ובאופן מנוגד לתנועת הקרסול (משמע פנימה). היא תפסה זאת מיד, וברגע זה החלה גם תנועה משתפת באגן , בצלעות ובבית החזה. שאלתי אותה האם היא מבחינה שיש בבית החזה תנועה דומה לתנועת הכפיפה הצידית שלמדה באחד השיעורים האחרונים, והיא אישרה שהיא מבחינה בכך .
כיוון שרציתי לשלב את הלמידה בדימוי מלא יותר ומוכר ( מפעמים קודמות) של הכפיפה הצידית , החלטתי לבדוק האם כאשר אאריך את ידה הימנית כלפי מטה החזה ינוע שמאלה, בכפיפה צדית ימנית . לאחר עבודה מאוד עדינה בהארכת היד, ולאחר מכן בהארכת שתי הידים למעלה לסירוגין, היא החלה להניע את האגן כך שנוצרה כפיפה כל פעם בצד אחר של הצלעות . ביקשתי ממנה לבדוק איזו תנועה של הקרסול יותר מתאימה לתנועת הכפיפה הצדית: החוצה או פנימה (של רגל אחת ושניה) ? היא ניסתה את שתי התנועות וגילתה שהישענות על השוליים החיצוניים של כל רגל יותר נוחה כרגע ומשתלבת עם התנועה של הכפיפה .
לאחר מכן בעבודה עם הראש, עקבתי אחר התנועה בתמיכה מהקודקוד אל החוליות ( כאן אני מתכוון לתמיכה עדינה שמורים אחרים קוראים לה לעיתים דחיסה ). עמוד השדרה שלה איפשר תמיכה ודחיסה שמאלה יותר מאשר לאמצע או ימינה כך שכפיפה צדית של צד ימין עדיין נידמתה לי כיותר נוחה לה.
בישיבה המשכנו עם תנועות הקרסוליים, וכאן ראיתי שהיא מגלגלת את האגן קדימה מעט כאשר היא לוקחת את הקרסוליים החוצה . האם היא שמה לב שיש קשר בישיבה בין מה שקורה בכפות הרגליים לבין התנועה באגן ובחזה? היא אישרה שהיא מבחינה בכך והחלה לזקוף גם את הראש, לאחר שביקשתי ממנה לעקוב עם העיניים אחר המסלול שעושים הפנים . האם היא יכולה לעשות את התנועה המשלימה לכיוון השני (דהיינו כפיפה) ? היא החלה לקחת את הקרסולים פנימה ובאותה עת להתקפל ולהרכין את הגו. כאן ביקשתי ממנה להתחיל לעקוב עם עיניה ולחפש להביט אל כיוון הבטן או אל בין הרגליים .
כאשר היא נעמדה על רגליה בשנית , היא עמדה אחרת לגמרי , פניה היו שקטים ונינוחים , עיניה מאירות ומרוככות, והיא התייצבה על שתי כפות-רגליה בצורה מלאה . חזה נע בקלות עם כניסת ויציאת האויר וניכר היה שהעמידה הפכה להיות פעולה שאינה מצריכה משאבים מיוחדים ומיותרים . היא החלה ללכת וכאשר שאלתי אותה האם היא דורכת אחרת על כפות הרגליים היא אמרה שהיא מרגישה את רגליה שונות לגמרי ונחות פרושות יותר על הרצפה . ביקשתי ממנה לנסות ולחוש האם כתוצאה מכך היא נושמת אחרת והיא אמרה שהיא מרגישה את חזה נע באופן יותר מלא וללא המאמץ הרגיל . הפניתי את תשומת לבה לקולה שהיה שקט אך מלא , האויר עבר חופשי מן הריאות אל מיתרי הקול והחוצה והיא לא אימצה את גופה בניסיון להפיק קול . היא אמרה שעכשיו היא מבינה שכפות הרגליים חשובות מאוד לתמיכה ולקול . ביודעי שהיא נוטה לתפוס דברים כתשובות מוחלטות וסופיות לבעיות שונות , ביקשתי ממנה לשים לב שהעמידה על כפות הרגליים עשתה משהו שונה לאופן בו האגן מאורגן ולאופן שבו בית החזה אינו צריך להיות מוחזק, ולידיה שהיו מונחות בנינוחות, ולראשה שהתנוסס לו בקצה העמוד בגאווה אך ללא מתח מיותר. עכשיו לאחר שחשה בכל זה היה לה בסיס תחושתי מוצק יותר, ולי היה קל יותר לדבר איתה על נושא התמיכה והזמרה והקשר שלהם ליציבה . אני עדיין חושב שנצטרך לעשות שיעורים אחדים, בתקווה שבהדרגה תוכל לראות שהסוד אינו בתרגיל זה או אחר או באיבר זה או במשנהו אלא במנעד המלא של השימוש בעצמנו, ושמנעד תנעתי ודימויי מפותח יותר מאפשר מנעד קולי מלא, חופשי ועשיר יותר .
על מנת לשיר בחופשיות השלד צריך לתמוך את עצמו, ובכך לאפשר עזיבה של שרירים שעד כה החזיקו את החזה במצב שאינו מאפשר נשימה מלאה. הסרעפת אף היא אינה יכולה לעשות את עבודתה כאשר אנו עסוקים בדימוי בו התמיכה חסרה את הקשר ליציבה כולה . כאשר אנו עומדים בצורה אשר אינה נותנת לשלד תמיכה , אנו מתאמצים לשיר ודוחפים יותר חזק את הסרעפת במטרה להפיק קול , מאמצים את שרירי הצוואר, וחלל הגרון והפה מתכווצים ומתאמצים. בצורה כזו, למרות כל הכוונות הטובות , קולנו אינו זורם בחופשיות, וכל אימון של חללי ההדהוד ומיתרי הקול מלווה במאמץ, שמנסים לפתור אותו בתרגול נוסף של אותם איברים . בצורה זו אנו מגיעים לבסוף לפגיעה במיתרי הקול אשר מאבדים גמישות והפעלתם מלווה במתח הרסני .
שיטת פלדנקרייז היא כלי נפלא לאפשר לנו מחד להתפתח כמורים המעונינים לשפר את היכולת לדבר באופן שאינו מאמץ את קולנו ומעייף אותנו, ומאידך, כמו שז' מגלה בהתלהבות , כלי נפלא לשיפור היכולת של זמרים לגלות מחדש את קולם .
 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה